הרשעת נאשם לוחם מג"ב מכפר כנא בהריגת ידידו

1.         א.         פתח דבר:

1.         לנאשם שבפני מיוחסות עפ"י כתב אישום מיום 12.05.08 עבירות

כמפורט לקמן:

א.          הריגה- עבירה בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.          מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה- עבירה בניגוד לסעיף 338 (א)(5) לחוק העונשין.

ב.          סיפור המעשה כפי כתב האישום:

2.         עובר לתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום, שירת הנאשם כחייל וכלוחם מג"ב, והחזיק ברשותו נשק מסוג 16-M.

3.         ביום 01.09.07 נישא אחי הנאשם. לאחר קיום טקס הנישואין, במטרה לשמור על מתנות החתונה, הכניס הנאשם מחסנית חמושה לנשקו, והטמין את הנשק החמוש תחת המזרון בחדרו, בביתו שבכפר כנא.

4.         למחרת היום, הנאשם, חברו איסמעיל עבדלאדין וידידו איליא שורוש (להלן: "המנוח"), תכננו לצאת לבילוי משותף בחיפה.

טרם היציאה לבילוי, עברו השלושה בביתו של הנאשם בכפר כנא, כאשר במהלך נסיעה זו, סיפר הנאשם למנוח בגאווה אודות שירותו במג"ב.

ב"כ המאשימה מפרטת בכתב האישום מסכת עובדתית לפיה בהגיעם לבית הנאשם, עלה הנאשם לחדרו אשר בקומה השניה, ירד ממנו כאשר נשקו בידיו וכיוון את הנשק לעבר המנוח כשהוא שואל היכן הוא רוצה שיירה בו.

הנאשם מבלי להוציא את המחסנית מהנשק, דרך אותו, ובהיותו מרוחק כשלושה מטרים מהמנוח, כיוונו לחזהו ולחץ על ההדק.

כתוצאה מפגיעת הכדור, נפגע המנוח ונפטר.

2.         א.         עיקר המחלוקת:

5.         הנאשם הודה במרבית העובדות המפורטות בכתב האישום (ראה עמ' 1 לפרוטוקול).

הצדדים אינם חלוקים בדבר נסיבות מותו של המנוח והקשר הסיבתי שבין מעשהו של הנאשם לבין מותו של המנוח. המחלוקת נסבה סביב סיווגה של העבירה שביצע הנאשם והיסוד הנפשי הכרוך בה.

לשון אחר, האם העבירה שביצע הנאשם, הינה בגדר עבירת הריגה או בגדר עבירת גרימת מוות ברשלנות.

[כלשון הסניגור: "...אנו סבורים שאולי נתקיימה פה עבירה של גרימת מוות ברשלנות אך לא הריגה" (שם, עמ' 1 לפרוטוקול) ובלשון נחרצת בסיפת סיכומיו: "...ולהרשיעו רק בגרימת מוות ברשלנות"].

לצורך הכרעה במחלוקת זו יש להידרש גם לטענות הנאשם, לפיהן הנאשם לא שאל את המנוח היכן הוא רוצה שירה בו וכן הנטען כי היה משוכנע כי אין מחסנית בנשקו, עת לחץ על ההדק.